הבן הסורר של עמק חפר- קטע מתוך תסריט דקומנטרי

מספרים על יאיר הר-סיני, רועה צאן יהודי, ובנה הסורר של משפחת אסנהיים מעמק חפר - שציפתה שיהיה הבן הממשיך במשק, שהפך לדוס, והיה לראש הגבעונים. בשעות אחר-הצהרים הוא חוזר מהמרעה בהרים יחד עם עדר הצאן שלו, ועם אחיינו, סטודנט מבריק (וחילוני) למתמטיקה, רן סגל. מרחוק, קצת לפני היישוב סוסיא, בהר חברון, מצביע הר- סיני על בתי היישוב בעלי הגגות האדומים "תראה איך הם קרעו את ההר לגזרים. היישוב הזה נראה כמו פצעון". 

העזים של הר-סיני סוררות גם הן, ואוכלות את ערוגות הפרחים בגינות של תושבי סוסיא, אחד התושבים, עורך דין מכופתר, יוצא מביתו וצועק על הר-סיני. אבל בעיניי הר-סיני העדר הוא העניין המשמעותי ולא הבורגנות שהשתלטה לטעמו על היישובים והמתנחלים, כמו גם על הארץ כולה. הוא דבק בלי פשרות בחקלאות אורגנית ופוסל כל מה שקשור בתרבות המערב.

לכן הוא מסרב להסתובב עם נשק, מספר אחיינו רן סגל. הר-סיני רואה ברובה כלי משחית, כלי של הרג, שאם אתה בא אתו במגע יום יומי הוא משפיע עליך, ומשחית את הנפש. נפשו של הר סיני יוצאת אל ההרים והגאיות, אל המחוזות בהם התהלכו אבות אבותיו לפני שלושת אלפים שנה. הוא יכול להתרגש עד דמעות כשכף רגלו דורכת על קרקע בתולית, והנה הוא, הילד של התנ"ך, שב, וחורש בה תלם.

רן חי באותה תקופה חיי סטודנט פרועים, ומפעם לפעם מגיע לרעות צאן עם דודו, בחוות סוסיא-

את החווה מקים יאיר אחרי שהמריבות ביישוב גוברות. המתנחלים הישנים, הבורגנים שרובם עוסקים במקצועות חופשיים, לא מבינים את נפשו של הרועה והעדר ה'בלאדי' שלו, שמכרסם להם את הבוגונווליות ושיחי ההדסים.

הסכסוך ואי-הנחת בסוסיא גוברים לנוכח הרעיונות החדשים של הר-סיני, והדברים מגיעים לכדי כך שרב היישוב מוציא פסק הלכה על פיו - 'אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל', (כשהוא מכוון בעצם לעדר הצאן מלא החיים של הר-סיני)

יאיר נאלץ לסגת. יחד עם אשתו דליה ושמונת ילדיו, הוא מקים חוות בודדים בשטחים פתוחים והרריים ליד חורבות סוסיא העתיקה, שם הוא מנהל אורח חיים מיוחד, קפדני, ונזירי.

יאיר התנזר בהתרסה מהעולם המערבי, את המים ניתב באמצעות תעלה שכרה מבור מים-, אותו חפר בעצמו. את הלחם אופה המשפחה בטאבון ביתי מקמח מלא. לפרנסתם הם מוכרים מוצרי חלב שיוצרו בעזרת 130 עזים וכבשים שהוחזקו בחווה. גם מטעי התאנים והכרמים סייעו לכלכלת המשפחה. שבשבת רוח גדולה שהר סיני התקין על הגג סיפקה חשמל לביתו. הוא עצמו הקפיד לשבת על האדמה, ולא על כיסא. בגדיו היו עשויים אריגים טבעיים - אפודת צמר לא מעובד (שלבש גם בקיץ), כיפת צמר גדולה ונעלי בד.

בכל בוקר יוצא יאיר עם העדר אל ההרים והגאיות, וחוזר צרוב שמש, או כפור, בשעת שקיעה. 

יאיר רואה דווקא ב'חושות' של המקומיים מודל לחיקוי, וחושב שהן ולא ההתנחלויות בנויות בדרך המשתלבת בנוף. גם את דרך רעיית הצאן הוא לומד מהם. אלא שחלק מ'בני הדודים' לא אוהבים את הרועה היהודי. מתחילות התנכלויות, שהולכות וגוברות. וגם- איומיים על חייו.

בצר לו מנסה הר סיני לפנות אל הממסד, כדי להפסיק את ההתנכלויות. אלא שהאיומים הלאומניים מוגדרים על- ידי הממסד כ 'סכסוך רועים', ואיש לא עושה דבר, גם לא כשיאיר כותב את שמו המלא של רוצח, שמאיים להרוג אותו.

יום אחד חוזר העדר מהמרעה- לבדו. בני משפחה וידידים יוצאים לחפש את יאיר במרעה, והוא נמצא מוטל מת בהרים, על האדמה שכה אהב. מאוחר יותר מתברר שהרוצח הוא אותו אדם שבשמו נקב יאיר שוב ושוב, בעבר.

הר-סיני נרצח על ידי רועה ערבי, בדיוק ביום בו עוזב סגל את חייו הקודמים ועובר לגור ב 'גבעות עולם' באיתמר. הר סיני נטמן באדמה, אבל רוחו ממשיכה לפעם בגבעות.

האם רוחו היא רוח המרי בדור הישן של המתנחלים?

הר סיני הקדים בעשור את צעירי ההתנחלויות והתווה להם את הדרך.

הסרט יורכב ישרטט שלושה סיפורי אהבה, של שלוש גבעות ותושביהן הגבעונים, הוא יבנה מסיטואציות דוקומנטריות אוטנטיות (כמעט ללא ראיונות). 

קטע מתוך התסריט הדקומנטרי שהגשתי לסרטי "הבן הסורר", סיפורו של נער גבעות.

לצפייה בסרט "הבן הסורר" לחצ/י כאן.