אל הנציבות לתלונות הציבור הגיע מכתב בזו הלשון:
"אדון/ גברת נכבד/ה,
בני פינצ'וק עושה בושות. לעצמו. ולאנושות. הוא הולך במכנסיים מלאות קרעים, לעיתים במקומות אסטרטגיים. למרות מחאותיי הנמרצות ואי הנחת הברורה שלי, מסרב פינצ'וק לתפור את המכנסיים. הוא עושה בושות גם לאנושות מאחר שכל יחיד ויחיד על פני האדמה מייצג את המין האנושי כלפי העולמות העליונים, ולכן המעשה חמור במיוחד, ובלתי נסבל בעליל.
בזאת באתי על החתום, בכל הכבוד הראוי. דינה אסתרינה מאירסון".
לפקיד שעיין במכתב, וגם רשם לעצמו הערות בכתב יד עגול ומדויק קראו סודי. הלשכה ממוקמת במרומים, וכל מי שהעולם שלנו לא מוצא חן בעיניו יכול לגשת, ולהתלונן, או לשלוח מכתב או מברק רשום. הרעיון לפתיחת הלשכה היה של סודי עצמו. אחרי שהלך לעולמו הוא הודיע שנדמה לו שישתעמם בגן עדן, כמו גם בגיהינום, שם נועדו לו תפקידים פאסיביים בלבד, והוא מעדיף תפקיד שיש בו פעילות וחזון.
בשמים השתכנעו ופתחו את הלשכה.
סודי רשם לעצמו הערות ועניינים לבירור שהיו נחוצים לו כדי להבין לעומק את המקרה. הוא רצה למשל לדעת את גילו של פינצ'וק. מקום מגוריו. האם הוא רווק או נשוי, האם בחר מרצונו החופשי לחיות בעולם שלנו, או שהכריחו אותו לבוא משיקולים כאלה או אחרים.
בנוסף רשם סודי את הפעולות הנדרשות במקרה הנ"ל: בירור עמדתו של פינצ'וק במקרה הנידון, ופעולות מסוימות נוספות שנועדו לפתור את הבעיה.
לגברת מאירסון, המתלוננת, שלח סודי מכתב מודפס ורשמי בזו הלשון:
"גברת נכבדה. קיבלנו את תלונתך. העניין בטיפול. בינתיים את מתבקשת להרגע".
המכתב הרשמי של סודי הגיע אל דינה כשהיא ישבה במטבח הקטן שלה, זה עם החרסינות הלבנות עליהם הוטבעו דובונים קטנים ועלים ירוקים. היא סקרה בחוסר שביעות רצון מוחלט את בנה פינצ'וק שעמד ושטף כלים, כשהוא לבוש במכנסיים שהיה להם חור רחב בישבן, בצד שמאל, בדיוק מתחת לתפר.
"רואים לך את התחתונים" ציינה דינה. "אלה תחתונים פרחוניות". היא שתקה לרגע והוסיפה: "כולם יכולים לראות שאלה תחתונים פרחוניות" ואמרה: ״אתה מנסה לרמוז דבר מה?״ והוסיפה: "נדמה לי שמכנים אתכם עליזים".
פינצ'וק חייך. הוא שפשף בעדינות קערת זכוכית גדולה ושקופה, ואמר בשקט: "אני אוהב לחיות".
"למה אתה שותק?״ שאלה דינה ״למה אתה לא מכחיש? למה אתה לא אומר לי שאני טועה?".
ומיד היא ניסחה מכתב נוסף לנציבות במרומים.
"בני פינצ'וק מסתובב בתחתונים פרחוניות. וזה אומר הכל. וזה סותר כל קוד מוסרי שאני מכירה. כל כתב אמנה רשמי, או אתי. זה סותר אמנות בינלאומיות. ואם לא, אז ראוי שיסתור. אנא טפלו בעניין בהקדם. בברכה דינה אסתרינה מאירסון.
נ.ב.
אני לא מבינה למה לוקח לכם זמן רב כל כך לטפל בתלונות ובבקשות. חשבתי שבמרומים הדברים מתרחשים מהר יותר. לפחות במהירות האור. ואם זה לא כך, אז כך ראוי שיהיה. ראו תוספת זו כתלונה נוספת. בכל הכבוד הראוי". ״נ.ב קראתי בעלון מדעי שלאחרונה התגלו חלקיקים שעפים אפילו מהר יותר מהאור״.
סודי קרא את המכתב בעיון וציין לעצמו שפינצ'וק כנראה רווק, כנראה מתגורר בבית אימו, וכנראה בחר לחיות. הוא שלח לדינה מברק רשמי ובו שתי מילים: "העניין בטיפול".
דינה מאירסון התרגזה מקוצר היריעה, וראתה בתשובה המתומצתת פגיעה בכבודה, וזלזול, ומאחר שידעה לזהות את מה שהיא הגדירה כהתחמקות, השתמטות וחוסר יעילות, מצאה שליחת מכתב נוסף אל הנציבות, כחסר טעם וכטעות שהיא עלולה להצטער עליה בהמשך.
לעומת זאת היא החליטה בהזדמנות הראשונה וברגע הנכון לפתוח בשיחה בנושא עם בנה האהוב פינ'צוק. היא בהחלט אהבה אותו. פינצ'וק היה בנה היחיד.
ההזדמנות המתאימה הייתה לדעת דינה כשהיא ופינצ'וק נסעו יחד לחתונת בת הדוד של פינצו'ק, דורין השמנה. דורין כבר הייתה בת שלושים ואף אחד לא האמין שתתחתן, אף אחד, חוץ מפינצ'וק שטען שלאהבה אין זמנים, גבולות, מחסומים או מחיצות.
כשהם נסעו במונית אמרה דינה לפינצ'וק:
"אתה לא חושב שלפחות לאירוע כזה ראוי שתבוא בלבוש הולם? ולא עם התחתונים הפרחוניות המבצבצות שישר מסגירות את מי ואת מה שאתה?״
הם הגיעו באיחור. החתן והכלה כבר עמדו מתחת לחופה לבנה שהתנופפה ברוח.
לעומת הכלה דורין השמנה, החתן דווקא היה רזה, וגם נמוך מאוד. נמוך מהכלה כמעט בחצי ראש.
"איזה חתן נמוך״, אמרה דינה "חתן קטן לכלה שתבלע אותו. במקרה שתפרוץ מלחמה הוא יוכל לתפוס מחסה בקלות. או אם יצטרך להסתתר מרשויות החוק. ואם כבר מדברים על רשויות החוק, אז תדע לך פינצ'וק שהמצב חנטריש. אני כבר הגשתי שתי תלונות אודותיך בנציבות לתלונות הציבור ועדין לא קיבלתי תשובה. מה אתה היית עושה במצב כזה?״
"ומה את?״ פינצ'וק שאל וחייך את החיוך הרגיל שלו, חיוך אילם בשפתיים סגורות.
"זה תמיד קורה לי", התלוננה דינה "תמיד התשובות מתמהמהות, ומגיעות באיחור. מהבנק. מהדוברות של רשות הדואר, או של הסופרמרקט המקומי "קנה הכל בזול". מהנציבות לתלונות הציבור דווקא חזרו אלי, אבל רק כדי להגיד: "העניין בטיפול״. זו תשובה מתחמקת. כתב אותה הדובר, קוראים לו סודי. איזה מן שם זה סודי? מה ההורים שלו חשבו לעצמם כשהם נתנו לבן שלהם שם כזה? מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות?״
החופה נגמרה בינתיים, והחתן הנמוך ודורין השמנה נבלעו באיזה מקום כדי שיוכלו להיות אחת עם השני בלי העיניים הסקרניות של כל האורחים שהם הזמינו לחתונה.
"אז מי זה החתן הזה?״ שאלה דינה אישה קטנה בחליפה מבריקה, שנעמדה לידה ולעסה ופל מצופה בקול. דינה רכנה לעבר האישה הקטנה ולחשה: "וממתי מגישים בחתונות ופל מצופה?״
"החתן הוא הבן שלי ריקי" אמרה האישה הקטנה "אבא שלו נפטר כשהיה ילד. קראו לו סודי. הוא היה ראש המחלקה לתלונות הציבור בסופר "קנה הכל בזול", ונפטר בפתאומיות מהתקפת לב. זה הכניס את כולנו להלם" ואז היא הסתובבה אל דינה, בחנה אותה מכף רגל ועד ראש ושאלה: "ומי את? אני לא מכירה אותך, אבל את קצת מוכרת לי. נפגשנו פעם באיזה מקום? את היית הגננת של ריקי?".
פינצ'וק עמד ליד המזנון וטעם פרות ועוגיות. ענבים, אננס, ועוגת שוקולד מצופה בקצפת. הגב שלו היה מופנה אל הקהל וכולם יכלו לראות את התחתונים הפרחוניות שלו מבצבצות דרך הקרע במכנסיים.
"תיראי את הבחור הזה" האישה הקטנה אמרה "מה הוא חושב לעצמו שהוא מופיע ככה לחתונה?״ היא נעצה בפינצו'ק מבט חודר ונטול רחמים. "הוא..? מה הוא בדיוק? הוא?..״
"אני לא חושבת שצריך לדחוף את האף לעניינים של אחרים״ אמרה אימא של פינ'צוק והפנתה אל פינצ'וק את הגב "זכותו של כל אחד לעשות ככל העולה על רוחו. אם כל אחד היה מתעסק בעניינים של עצמו, חצי מהעניינים הלא פתורים שבעולם היו נפתרים. ואם את דווקא רוצה לדעת, אז הריצ'רצ' של השמלה שלך פרום. בתפר האחורי".
בלילה שאחרי החתונה תקפו את דינה נדודי שינה. היא התהפכה מצד לצד ולא הצליחה להירדם. בשקט יצאה מהמיטה הלכה על קצות האצבעות, נעמדה בפתח החדר של פינצ'וק ונעצה בו מבט דואג ואוהב. פינצ'וק ישן מכוסה בסדין פרחוני על מיטה סתורה, כשהחיוך האילם נסוך על פניו.
נדודי השינה, הכפור והשעמום גרמו לדינה לחזור בה מההחלטה הקודמת. היא התיישבה במטבח, הדליקה תנור קטן וכתבה לנציבות מכתב נוסף ובו הערות בנוגע לפינצ'וק, לקרעים, לתחתונים הפרחוניות, לאימא של החתן, לעוגות שהוגשו בחתונה שהיו לדעתה טפלות, וגם בנוגע לוופלים המצופים. בנוסף היא ציינה בפירוש ובהדגשה שזו זכותה המלאה להיענות בהקדם. היא לא צריכה תמיד לחכות. היא מאבדת את הסבלנות כשלא מגיעה תשובה בזמן, וזכותה שלא יעמידו את סבלנותה למבחן. מה שעלול לגרור אצלה להתפרצויות.
התשובה הגיעה במהירות הבזק.
"דינה יקרה״, כתב לה סודי "התעסקות בעניינים של עצמך תפתור את הכל. זכותו של כל אחד לעשות ככל העולה על רוחו. ואם כל אחד היה מתעסק בעניינים של עצמו, חצי מהעניינים הלא פתורים בעולם היו נפתרים. כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, וישנם גם מצבים יוצאי דופן שבהם דווקא רצוי לדחוף את האף. אני סומך עליך שתדעי להבחין. נשמח להיות לך לעזר בכל דבר ועניין, או בעיה אם חלילה תצוץ. בכבוד רב, סודי קופרמן, הנציב לתלונות הציבור".
המכתב האחרון מדינה הגיע כעבור ימים אחדים:
"לאחרונה אני לא מעירה יותר לפינצו'ק בנוגע לקרעים. לפעמים אנחנו יושבים במטבח ומשוחחים על עניינים שבלב. פינצ'וק יושב מולי ומחייך את החיוך האילם שלו. מסתבר שמטריד אותו בעיקר פלסטיק. שקיות. בקבוקים. וניילונים שלטעמו מזהמים את הסביבה ואת הארצות. כשמקשיבים לו הוא מסוגל לדבר על פלסטיק במשך שעות ארוכות. אני מנסה להסית את השיחה ולדלות פרטים על החבר הזה שלו ברונו שפתאום צץ אצלנו. ברונו שלובש סוודר גם בקיץ, ועטוף בצעיף, ומהפה הוא לא מוציא הגה. לדעתי יש לו הפרעת אישיות גבולית.
שלחתי לאחרונה מספר תלונות. לרשות הדואר כדי שישתמשו בשקיות בד במקום במארזי פלסטיק, ו"לסופר קנה הכל בזול", כדי שיציבו מתקן למחזור בקבוקים בכניסה לסופר. כולם ענו במהירות ובאריכות. וב"קנה הכל בזול" אפילו העמידו מתקן למחזור וגריסת ניירות משומשים. זו פעם ראשונה שעונים לי במהירות כזאת, והדבר גורם לי לחשוב שיש שינוי כללי ותפניות חשובות בחיי, ומה שעד כה היה נראה לי תקוע, כנראה זז בכל זאת.
כך שהכל מעודד אותי להמשיך. פינצ'וק נתן לברונו לקרוא מאמר במגזין מדעי. וגם אני הצצתי. מתועדת שם תגלית על פיה פטריות מכלות פלסטיק. וכך בעזרת משהו שהוא לגמרי טבעי - אפשר להפסיק את הזיהום ולהפסיק לדאוג.
תודה לך סודי. ובכל זאת, אני לא מבינה את פשר השם הזה שלך, סודי. מה ההורים שלך חשבו כשהם נתנו לבן שלהם שם כזה? מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות? אנא תייג זאת כתלונה נפרדת שכותרתה: מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות?".
"אדון/ גברת נכבד/ה,
בני פינצ'וק עושה בושות. לעצמו. ולאנושות. הוא הולך במכנסיים מלאות קרעים, לעיתים במקומות אסטרטגיים. למרות מחאותיי הנמרצות ואי הנחת הברורה שלי, מסרב פינצ'וק לתפור את המכנסיים. הוא עושה בושות גם לאנושות מאחר שכל יחיד ויחיד על פני האדמה מייצג את המין האנושי כלפי העולמות העליונים, ולכן המעשה חמור במיוחד, ובלתי נסבל בעליל.
בזאת באתי על החתום, בכל הכבוד הראוי. דינה אסתרינה מאירסון".
לפקיד שעיין במכתב, וגם רשם לעצמו הערות בכתב יד עגול ומדויק קראו סודי. הלשכה ממוקמת במרומים, וכל מי שהעולם שלנו לא מוצא חן בעיניו יכול לגשת, ולהתלונן, או לשלוח מכתב או מברק רשום. הרעיון לפתיחת הלשכה היה של סודי עצמו. אחרי שהלך לעולמו הוא הודיע שנדמה לו שישתעמם בגן עדן, כמו גם בגיהינום, שם נועדו לו תפקידים פאסיביים בלבד, והוא מעדיף תפקיד שיש בו פעילות וחזון.
בשמים השתכנעו ופתחו את הלשכה.
סודי רשם לעצמו הערות ועניינים לבירור שהיו נחוצים לו כדי להבין לעומק את המקרה. הוא רצה למשל לדעת את גילו של פינצ'וק. מקום מגוריו. האם הוא רווק או נשוי, האם בחר מרצונו החופשי לחיות בעולם שלנו, או שהכריחו אותו לבוא משיקולים כאלה או אחרים.
בנוסף רשם סודי את הפעולות הנדרשות במקרה הנ"ל: בירור עמדתו של פינצ'וק במקרה הנידון, ופעולות מסוימות נוספות שנועדו לפתור את הבעיה.
לגברת מאירסון, המתלוננת, שלח סודי מכתב מודפס ורשמי בזו הלשון:
"גברת נכבדה. קיבלנו את תלונתך. העניין בטיפול. בינתיים את מתבקשת להרגע".
המכתב הרשמי של סודי הגיע אל דינה כשהיא ישבה במטבח הקטן שלה, זה עם החרסינות הלבנות עליהם הוטבעו דובונים קטנים ועלים ירוקים. היא סקרה בחוסר שביעות רצון מוחלט את בנה פינצ'וק שעמד ושטף כלים, כשהוא לבוש במכנסיים שהיה להם חור רחב בישבן, בצד שמאל, בדיוק מתחת לתפר.
"רואים לך את התחתונים" ציינה דינה. "אלה תחתונים פרחוניות". היא שתקה לרגע והוסיפה: "כולם יכולים לראות שאלה תחתונים פרחוניות" ואמרה: ״אתה מנסה לרמוז דבר מה?״ והוסיפה: "נדמה לי שמכנים אתכם עליזים".
פינצ'וק חייך. הוא שפשף בעדינות קערת זכוכית גדולה ושקופה, ואמר בשקט: "אני אוהב לחיות".
"למה אתה שותק?״ שאלה דינה ״למה אתה לא מכחיש? למה אתה לא אומר לי שאני טועה?".
ומיד היא ניסחה מכתב נוסף לנציבות במרומים.
"בני פינצ'וק מסתובב בתחתונים פרחוניות. וזה אומר הכל. וזה סותר כל קוד מוסרי שאני מכירה. כל כתב אמנה רשמי, או אתי. זה סותר אמנות בינלאומיות. ואם לא, אז ראוי שיסתור. אנא טפלו בעניין בהקדם. בברכה דינה אסתרינה מאירסון.
נ.ב.
אני לא מבינה למה לוקח לכם זמן רב כל כך לטפל בתלונות ובבקשות. חשבתי שבמרומים הדברים מתרחשים מהר יותר. לפחות במהירות האור. ואם זה לא כך, אז כך ראוי שיהיה. ראו תוספת זו כתלונה נוספת. בכל הכבוד הראוי". ״נ.ב קראתי בעלון מדעי שלאחרונה התגלו חלקיקים שעפים אפילו מהר יותר מהאור״.
סודי קרא את המכתב בעיון וציין לעצמו שפינצ'וק כנראה רווק, כנראה מתגורר בבית אימו, וכנראה בחר לחיות. הוא שלח לדינה מברק רשמי ובו שתי מילים: "העניין בטיפול".
דינה מאירסון התרגזה מקוצר היריעה, וראתה בתשובה המתומצתת פגיעה בכבודה, וזלזול, ומאחר שידעה לזהות את מה שהיא הגדירה כהתחמקות, השתמטות וחוסר יעילות, מצאה שליחת מכתב נוסף אל הנציבות, כחסר טעם וכטעות שהיא עלולה להצטער עליה בהמשך.
לעומת זאת היא החליטה בהזדמנות הראשונה וברגע הנכון לפתוח בשיחה בנושא עם בנה האהוב פינ'צוק. היא בהחלט אהבה אותו. פינצ'וק היה בנה היחיד.
ההזדמנות המתאימה הייתה לדעת דינה כשהיא ופינצ'וק נסעו יחד לחתונת בת הדוד של פינצו'ק, דורין השמנה. דורין כבר הייתה בת שלושים ואף אחד לא האמין שתתחתן, אף אחד, חוץ מפינצ'וק שטען שלאהבה אין זמנים, גבולות, מחסומים או מחיצות.
כשהם נסעו במונית אמרה דינה לפינצ'וק:
"אתה לא חושב שלפחות לאירוע כזה ראוי שתבוא בלבוש הולם? ולא עם התחתונים הפרחוניות המבצבצות שישר מסגירות את מי ואת מה שאתה?״
הם הגיעו באיחור. החתן והכלה כבר עמדו מתחת לחופה לבנה שהתנופפה ברוח.
לעומת הכלה דורין השמנה, החתן דווקא היה רזה, וגם נמוך מאוד. נמוך מהכלה כמעט בחצי ראש.
"איזה חתן נמוך״, אמרה דינה "חתן קטן לכלה שתבלע אותו. במקרה שתפרוץ מלחמה הוא יוכל לתפוס מחסה בקלות. או אם יצטרך להסתתר מרשויות החוק. ואם כבר מדברים על רשויות החוק, אז תדע לך פינצ'וק שהמצב חנטריש. אני כבר הגשתי שתי תלונות אודותיך בנציבות לתלונות הציבור ועדין לא קיבלתי תשובה. מה אתה היית עושה במצב כזה?״
"ומה את?״ פינצ'וק שאל וחייך את החיוך הרגיל שלו, חיוך אילם בשפתיים סגורות.
"זה תמיד קורה לי", התלוננה דינה "תמיד התשובות מתמהמהות, ומגיעות באיחור. מהבנק. מהדוברות של רשות הדואר, או של הסופרמרקט המקומי "קנה הכל בזול". מהנציבות לתלונות הציבור דווקא חזרו אלי, אבל רק כדי להגיד: "העניין בטיפול״. זו תשובה מתחמקת. כתב אותה הדובר, קוראים לו סודי. איזה מן שם זה סודי? מה ההורים שלו חשבו לעצמם כשהם נתנו לבן שלהם שם כזה? מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות?״
החופה נגמרה בינתיים, והחתן הנמוך ודורין השמנה נבלעו באיזה מקום כדי שיוכלו להיות אחת עם השני בלי העיניים הסקרניות של כל האורחים שהם הזמינו לחתונה.
"אז מי זה החתן הזה?״ שאלה דינה אישה קטנה בחליפה מבריקה, שנעמדה לידה ולעסה ופל מצופה בקול. דינה רכנה לעבר האישה הקטנה ולחשה: "וממתי מגישים בחתונות ופל מצופה?״
"החתן הוא הבן שלי ריקי" אמרה האישה הקטנה "אבא שלו נפטר כשהיה ילד. קראו לו סודי. הוא היה ראש המחלקה לתלונות הציבור בסופר "קנה הכל בזול", ונפטר בפתאומיות מהתקפת לב. זה הכניס את כולנו להלם" ואז היא הסתובבה אל דינה, בחנה אותה מכף רגל ועד ראש ושאלה: "ומי את? אני לא מכירה אותך, אבל את קצת מוכרת לי. נפגשנו פעם באיזה מקום? את היית הגננת של ריקי?".
פינצ'וק עמד ליד המזנון וטעם פרות ועוגיות. ענבים, אננס, ועוגת שוקולד מצופה בקצפת. הגב שלו היה מופנה אל הקהל וכולם יכלו לראות את התחתונים הפרחוניות שלו מבצבצות דרך הקרע במכנסיים.
"תיראי את הבחור הזה" האישה הקטנה אמרה "מה הוא חושב לעצמו שהוא מופיע ככה לחתונה?״ היא נעצה בפינצו'ק מבט חודר ונטול רחמים. "הוא..? מה הוא בדיוק? הוא?..״
"אני לא חושבת שצריך לדחוף את האף לעניינים של אחרים״ אמרה אימא של פינ'צוק והפנתה אל פינצ'וק את הגב "זכותו של כל אחד לעשות ככל העולה על רוחו. אם כל אחד היה מתעסק בעניינים של עצמו, חצי מהעניינים הלא פתורים שבעולם היו נפתרים. ואם את דווקא רוצה לדעת, אז הריצ'רצ' של השמלה שלך פרום. בתפר האחורי".
בלילה שאחרי החתונה תקפו את דינה נדודי שינה. היא התהפכה מצד לצד ולא הצליחה להירדם. בשקט יצאה מהמיטה הלכה על קצות האצבעות, נעמדה בפתח החדר של פינצ'וק ונעצה בו מבט דואג ואוהב. פינצ'וק ישן מכוסה בסדין פרחוני על מיטה סתורה, כשהחיוך האילם נסוך על פניו.
נדודי השינה, הכפור והשעמום גרמו לדינה לחזור בה מההחלטה הקודמת. היא התיישבה במטבח, הדליקה תנור קטן וכתבה לנציבות מכתב נוסף ובו הערות בנוגע לפינצ'וק, לקרעים, לתחתונים הפרחוניות, לאימא של החתן, לעוגות שהוגשו בחתונה שהיו לדעתה טפלות, וגם בנוגע לוופלים המצופים. בנוסף היא ציינה בפירוש ובהדגשה שזו זכותה המלאה להיענות בהקדם. היא לא צריכה תמיד לחכות. היא מאבדת את הסבלנות כשלא מגיעה תשובה בזמן, וזכותה שלא יעמידו את סבלנותה למבחן. מה שעלול לגרור אצלה להתפרצויות.
התשובה הגיעה במהירות הבזק.
"דינה יקרה״, כתב לה סודי "התעסקות בעניינים של עצמך תפתור את הכל. זכותו של כל אחד לעשות ככל העולה על רוחו. ואם כל אחד היה מתעסק בעניינים של עצמו, חצי מהעניינים הלא פתורים בעולם היו נפתרים. כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, וישנם גם מצבים יוצאי דופן שבהם דווקא רצוי לדחוף את האף. אני סומך עליך שתדעי להבחין. נשמח להיות לך לעזר בכל דבר ועניין, או בעיה אם חלילה תצוץ. בכבוד רב, סודי קופרמן, הנציב לתלונות הציבור".
המכתב האחרון מדינה הגיע כעבור ימים אחדים:
"לאחרונה אני לא מעירה יותר לפינצו'ק בנוגע לקרעים. לפעמים אנחנו יושבים במטבח ומשוחחים על עניינים שבלב. פינצ'וק יושב מולי ומחייך את החיוך האילם שלו. מסתבר שמטריד אותו בעיקר פלסטיק. שקיות. בקבוקים. וניילונים שלטעמו מזהמים את הסביבה ואת הארצות. כשמקשיבים לו הוא מסוגל לדבר על פלסטיק במשך שעות ארוכות. אני מנסה להסית את השיחה ולדלות פרטים על החבר הזה שלו ברונו שפתאום צץ אצלנו. ברונו שלובש סוודר גם בקיץ, ועטוף בצעיף, ומהפה הוא לא מוציא הגה. לדעתי יש לו הפרעת אישיות גבולית.
שלחתי לאחרונה מספר תלונות. לרשות הדואר כדי שישתמשו בשקיות בד במקום במארזי פלסטיק, ו"לסופר קנה הכל בזול", כדי שיציבו מתקן למחזור בקבוקים בכניסה לסופר. כולם ענו במהירות ובאריכות. וב"קנה הכל בזול" אפילו העמידו מתקן למחזור וגריסת ניירות משומשים. זו פעם ראשונה שעונים לי במהירות כזאת, והדבר גורם לי לחשוב שיש שינוי כללי ותפניות חשובות בחיי, ומה שעד כה היה נראה לי תקוע, כנראה זז בכל זאת.
כך שהכל מעודד אותי להמשיך. פינצ'וק נתן לברונו לקרוא מאמר במגזין מדעי. וגם אני הצצתי. מתועדת שם תגלית על פיה פטריות מכלות פלסטיק. וכך בעזרת משהו שהוא לגמרי טבעי - אפשר להפסיק את הזיהום ולהפסיק לדאוג.
תודה לך סודי. ובכל זאת, אני לא מבינה את פשר השם הזה שלך, סודי. מה ההורים שלך חשבו כשהם נתנו לבן שלהם שם כזה? מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות? אנא תייג זאת כתלונה נפרדת שכותרתה: מה אנשים חושבים לעצמם כשהם נותנים שמות?".
נוגע ללב בעיני וגם מעורר הזדהות, בעיקר סביב ההתערבות של האחרים בחיינו, אם הוזמנו או לא.
השבמחקספור מאד חביב , כתוב עם הרבה הומור ולשון שנונה. אבל יש לי תלונה. מהי הכתובת של סודי?
השבמחקמקסים
השבמחק