פרק שישי
נראה היה שפניהם של האדונים מועדות אל דלת הבית של הגברת גוטמן. הם התחילו עולים בזריזות במדרגות הקומה השלישית. רודי קפא מרוב פחד. הוא הביט פעם באדונים ופעם בגברת גוטמן שהציצה עליו דרך העינית. באותו רגע נשמע רעש חזק. רודי הציץ בזהירות דרך הסורגים של המדרגות. בקומה התחתונה נראו שני אדונים נוספים שהפילו בטעות את הארגז של יוהן ואלימלך, שהשמיע קול נפץ.
רודי הבחין שגם סבתא ציפורה פתחה את דלת הבית שלה והציצה בזהירות בנעשה בחדר המדרגות. האדונים שבקומה התחתונה סימנו משהו לאלה שבקומה העליונה. הם נפגשו בקומה האמצעית, סמוך מאוד לדלת הבית של סבתא ציפורה. באותו רגע נשמעו חריקה וזמזום ודלת הבית של הגברת גוטמן נפתחה לרווחה. רודי עמד מבוהל על השטיח, והגברת גוטמן סקרה אותו מכף רגל ועד ראש ואמרה: “ילד, זוז מהשטיח! זהו שטח פרטי וזוהי בהחלט הסגת גבול!”
האדונים התלחשו ליד הדלת הנעולה של סבתא ציפורה, שהאזינה להם בדריכות כשהיא מצמידה את אוזנה לדלת. אחד מהם אמר: הילד ראה הכל. ואחר טען: צריך להעלים אותו. אולי לשלוח אותו לחוץ לארץ בתוך מזוודה. הגברת גוטמן שהייתה מרוגזת בהסגת הגבול הבלתי רצויה, לא הבחינה באדונים. “בוא אחרי" היא אמרה לרודי בהחלטיות והתחילה יורדת במדרגות אל הקומה השניה. נעלי העקב שלה השמיעו טפיפות קטנות על המדרגות. הלב של רודי פעם בחזקה. הוא צעד בעקבותיה והציץ בחשש אל האדונים. אחד מהם דחף את הארגז אל פינה חשוכה ליד הדלת של סבתא ציפורה.
הגברת גוטמן עברה במסדרון הקומה השניה ליד שורת האדונים שנצמדו אל קירות המסדרון והסתתרו מאחורי עיתונים. רודי צעד בעקבותיה. אבל אז נעצרה הגברת ליד אחד האדונים, משכה באף והתחילה קוראת בקול רם ידיעה מהעמוד האחורי: “לזלי גולדפרב אפתה עוגה בגודל של הכיכר המרכזית בפאריס, ונכנסה לספר השיאים של גינס".
"לזלי גולדפרב לידיעתך" אמרה הגברת גוטמן לרודי, “למדה איתי שלוש כיתות. פעמיים כיתה בית ופעם אחת גימל. מהחכמים במיוחד היא לא היתה". ואז הציצה הגברת גוטמן אל מאחורי העיתון ואמרה ישר לתוך הפרצוף של אחד האדונים: “אבל לאפות היא דווקא יודעת, מסתבר". היא דפקה שלוש דפיקות על דלת הבית של סבתא ציפורה ומבלי לחכות לתשובה היא נכנסה פנימה. אחריה נכנס רודי.
סבתא ציפורה וסבא שלפוציק עמדו על השטיח בסלון וחיטטו בארגז. רודי סגר במהירות את הדלת ונעל אותה. סבא שלופציק זמזם וניסה לפתוח מנעול ענק שהיה מחובר לארגז, וסבתא ציפורה הגישה לו מפתחות מצרור גדול.
מישהו דפק על הדלת בחזקה. דרך העינית ניתן היה לראות פרצופים של חמישה אדונים זועמים.
"יוצמח, תביא את הסולם", סבתא ציפורה קראה. סבא שלופציק קפץ, הביא את הסולם, ויחד עם רודי הוא הוריד דרך החלון את הארגז אל מרפסת הקומה הראשונה, ומשם אל מגרש חשוך. הם התגנבו אל קצה המגרש והכניסו את הארגז לתוך בגאז' של מכונית כתומה וישנה שעמדה בקצהו.
בתוך הבית פתחה הגברת גוטמן לאדונים הזועמים את הדלת. “שלום רבותי", היא קראה, והאדונים הורידו בבת אחת את הכובעים מהראש.
"גבירתי", אחד האדונים אמר בקול צרוד, “אנחנו מעוניינים להיכנס".
"באיזה עניין?” שאלה הגברת גוטמן.
"מעניין לעניין ובאותו עניין", האדון אמר ובלי לחכות לתשובה נכנס אל הבית. בעקבותיו נכנסו גם שאר האדונים. “אנחנו, ברשותך", האדון בעל הקול הצרוד אמר לסבתא ציפורה שעמדה במטבח וקלפה צנון, “מעוניינים לערוך חיפוש". הוא הציץ מתחת לשולחן, ומתחת למפית.
"באיזו רשות לערוך חיפוש" התעניינה הגברת גוטמן, “האם אדוני הוא פקח של העירייה? שוטר? ואולי הוא השריף המקומי? ואם הוא אחד מאלה אנחנו מבקשות מהאדון הנכבד שיראה לנו תעודה!”
ולעצמה היא חשבה שיגידו מה שיגידו, אבל היא בכלל לא טיפשה!
ואז הופיעו סבא שלופציק ורודי בפתח הדלת. סבא שלופציק נראה קצת פרוע ולאודי היה תקוע ענף בתוך השערות. האדון בעל הקול הצרוד הביט בהם בחשד. הוא הוציא זכוכית מגדלת והתכוון לפתוח בחקירה, אלא באותו רגע נשמע קול נפץ נוסף מכיוון מגרש החניה ומישהו צעק: “וי זמיר, נקרעו לי המכנסיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה