פרק תשיעי
המכונית בצבעי עיתונים הלכה והתקרבה.
ועכשיו כבר זיהו כולם שבמכונית יושבים
האדונים.
"שלופציק",
קרא יוהן "תשאיר
את המכונית שלך כאן כדי לחסום את הדרך.
ניסע כולנו במכונית שלי".
כולם נדחפו אל מכוניתם של יוהן ואלימלך,
שפתחה בנסיעה מהירה.
רודי הציץ דרך החלון האחורי וראה את
האדונים נעמדים ליד המכונית של סבא
שלופציק. אחד
האדונים יצא ובעט במכונית.
הפגוש נפל לגמרי.
אדון אחר, זה
בעל האף המחודד, יצא
גם הוא, אמר משהו,
וכל האדונים נעמדו סביב המכונית של
סבא שלופציק וניסו להרים אותה בבת אחת.
יותר מזה רודי לא הצליח לראות כי הדרך
התפתלה והמכונית של סבא שלופציק נעלמה
מעבר לעיקול.
בתוך המכונית של יוהן ואלימלך הייתה
צפיפות גדולה. הגברת
גוטמן התלוננה ואמרה לסבתא ציפורה שהיא
תוקעת בה את המרפק שלה ובכלל,
כל הצפיפות הזו עושה לה קלסטרופוביה
והיא חוששת שבקרוב היא תחטוף התקף.
היא שאלה "לאן
בעצם נוסעים? נסיעות
אל הלא נודע מעולם לא היו חביבות עלי,
אדם צריך שיהיה לו כיוון",
והוסיפה: “אנחנו
מאוד מעוניינים לדעת לאן מובילה הדרך".
סבא שלופציק ישב בשילוב ידיים ורטן.
הוא חשב על הפגוש המעוקם והפנסים
השבורים וזה מילא אותו צער.
רודי ישב ליד סבתא ציפורה,
החזיק לה את היד והתבונן דרך החלון.
השביל המשיך להתפתל בתוך יער.
חזיר בר נעלם בין גזעי העצים.
מרחוק נראה כפר קטן על צלע של הר.
לשם היו פניהם של יוהן ואלימלך מועדות.
על אם הדרך עמד שוטר ליד אופנוע.
היה לו שפם גדול ולבן,
וגם מבעד לכובע שלו בצבצו שערות לבנות.
כשהמכונית של יוהן ואלימלך עברה לידו
הוא שרק במשרוקית כסופה וסימן להם לעצור.
יוהן עצר והשוטר הציץ פנימה,
בחן את הנוסעים וחייך.
“אהה", הוא
קרא, “עודף מובהק
בנוסעים". ואחר
כך הוא אמר: “סוך
סוף מכונית. אתם
המכונית היחידה שעברה כאן בשבוע האחרון.
ואני מיד רושם לכם דו"ח".
ואז הוא הוציא את פנקס הדוחו"ת.
סבתא ציפורה כרסמה גזר גמדי.
"מה את זוללת?”
השוטר התעניין,
והוסיף "אני
לא אכלתי כל היום,
כאילו שאני כלום.
משרת. עבד של
החוק".
סבתא ציפורה אמרה:
“בבקשה אדוני השוטר",
היא הגישה לו שני גזרים גמדיים,
ומיד הוסיפה:
“תמחק בבקשה את הדו"ח,
לא עשינו כלום".
השוטר בלע את שני הגזרים בבת אחת ואמר:
“סליחה גבירתי,
אבל נא לא להתווכח.
לפי סעיף 34א'
אתם אשמים, אשמים
בהחלט!” הוא הרהר
לרגע והוסיף: “במחשבה
שנייה אני יכולה להתעלם ולעשות כאילו שום
דבר לא קרה. להמשיך
הלאה כאילו כלום.
אבל..” הוא
התכוון להגיד עוד משהו,
אלא שמעבר לסיבוב הופיעה באותו רגע
המכונית של האדונים.
השוטר מיהר לשרוק וסימן לה לעצור.
הוא הציץ פנימה וקרא:
“שוב עודף מובהק בנוסעים,
והפעם אני לא אוותר".
הוא התקרב אל החלון של יוהן ואמר לו:
“סע מפה מהר לפני שאני מתחרט".
כשהמכונית של סבא שלופציק הגיעה אל שולי
הכפר, רודי רשם
לעצמו בפנקס הקטן:
“הכפר מוזר. אולי
הכי מוזר שראיתי אי פעם.
על שלט הכניסה כתוב:
'ברוכים הבאים לקשישון'.
בחצרות הולכות תרנגולות ובכל מקום
יש רק קשישים".
עצרנו לקנות סודה,
והמוכר היה קשיש.
גם השוטר שעצר אותנו היה קשיש.
נראה שזה כפר לקשישים בלבד".
המכונית של יוהן ואלימלך נעצרה ליד מלון
שנקרא "תרח
התרנגול".
"זהו זה",
אמר יוהן וכיבה את המנוע.
“פה נבלה את הימים הקרובים.
כולכם מוזמנים על חשבוני!”
יוהן ואלימלך פתחו את תא המטען של המכונית,
הוציאו מתוכו את הארגז וסחבו אותו
במעלה המדרגות של "תרח
התרנגול".
מהמלון יצאה קשישה שקראה:
“איחרתם",
ופנתה לרודי:
“פיצקי, תעזור
לסבים עם הארגז".
רודי טיפס ועזר ליוהן ואלימלך להעלות את
הארגז במדרגות.
הזקנה לחשה ליוהן:
“זאת הסחורה? זו
סחורה משובחת?”
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה