חופשה אצל סבתא ציפורה

פרק אחרון

אחד האדונים בחליפות הרים את המוט מהרגל של האדון בעל האף המחודד, אבל בעל האף המחודד המשיך לצעוק ואמר: “אי, אי, הרגל". הורידו לו את החליפה כי הוא הזיע, ואת הנעל. הייתה לו גרב עם הדפסי עיתונים והוא המשיך וצעק: “אי, אי, הבוהן". אז הורידו לו גם את הגרב.

רודי התבונן בסקרנות. לאדון בעל האף המחודד היו רק ארבע אצבעות ברגל וזו היתה רגל שמאל. הוא הזיז א הרגל ומתוך המכנס נפל מכשיר שחור וקטן שהתחיל להשמיע רחשים וקולות. מישהו אמר: “מדבר כאן ג'ק מתחנה אלמונית מעבר לאוקיינוס" והוסיף: “מר אלפנט מחכה ממך כבר יומיים לתשדורת, אנחנו מבינים שאתה בלחץ בגלל החשאיות הנדרשת, ובכל זאת..” כאן נשמע רחש והשידור הופסק. כנראה קרתה תקלה. בעל האף המחודד הסמיק, והאדים.

רודי הרים את המכשיר מהרצפה והאדונים בחליפות התקבצו סביבו. הוא שיחק עם הכפתורים הקטנים שהיו על המכשיר ומתוך המכשיר שוב בקעו קולות. הפעם נשמע קול אחר, עמוק יותר, של מישהו שאמר: “מדבר כאן מר אלפנט. אנחנו רוצים להזהיר אותך שאם תוך יומיים לא תשלח תשדורת או ידיעות חדשות, נדאג להיפטר ממך".

"להיפטר ממך?” בעל האף המחודד אמר בהפתעה ממקום מושבו על הרצפה, ואז התעשת וקרא לעבר רודי: “עזוב את המכשיר! זה לא עניינך!”

רודי גירד מאחורי האוזן, סידר את המשקפיים על האף ואמר: “זה דווקא כן ענייני. אני מעוניין לחטט לו בכיסים".

בכיסי החליפה של האדון היו פתקים, מפות ופנקס קטן שבו נכתב למשל: “היא גרה ברחוב שטרנברג 54” וגם: “הרגליים!” רודי הקריא בקול מתוך הפנקס. נכתב שם: “אני פרדיננד (פרדיננד היה כנראה שמו של בעל האף המחודד) מנסה ליצור רושם כאילו הגברת גוטמן, זו מרחוב שטרנברג, קשורה אל המאפיה שמעבר לאוקיינוס. נודע לי באופן מפתיע כי גם לה יש, כמו לי, ארבע אצבעות ברגל שמאל. הצרה היא שככל שאני עוקב אחריה יותר היא מוצאת חן בעיניי, ונדמה שגם היא מתעניינת בי. היא כבר נעצרה פעמיים מול העיתון מאחוריו הסתתרתי וקראה בקול רם את הידיעות שהודפסו על העמוד האחורי.

"מעניין מאוד" קרא אחד האדונים בחליפות, “אז אתה המרגל!” הוא הוציא אזיקים ושם על ידיו של פרדיננד שהתלונן ורטן. הגברת גוטמן שהגיע למקום רגעים ספורים קודם לכן ושמעה את השורות האחרונות שהוקראו, קראה: “זו שערורייה!” ואז היא העיפה מבט חטוף באדון בעל האף המחודד שהישיר מבט ישר לתוך עיניה ואמרה: “במבט שני הוא דווקא נחמד. רק האף קצת ארוך מידי!” שני אדונים בחליפות סחבו את פרדיננד אל המכונית עם הדפסי העיתונים. אדון אחד בחליפה טרק את הדלתות, ורגע לפני שהמכונית הסתלקה משם בנסיעה מהירה קרא פרדיננד אל הגברת מתוך החלון: “יקירתי, אני אכתוב לך מאיפה שזה לא יהיה. אנחנו נועדנו זו לזה. יש לי עוד הרבה ידיעות שבודאי יסקרנו אותך בעיתונים שלי!” הגברת גוטמן רעדה בהתרגשות, שלחה לאדון נשיקה באוויר. ורודי חשב שהמבוגרים הם טיפשים מטופשים, כמו שסבא שלו נוהג להגיד.

עכשיו עזרו כולם ליוהן ואלימלך לשפץ את הדוכן. סבא שלופציק ניסה להרים את אחד המוטות, וסבתא ציפורה אמרה לו מיד: “יוצמח, אתה כבר זקן מידי בשביל דברים כאלה". סבא שלופציק נשף בבוז, התעקש הוא הרים את המוט עוד קצת, הפרצוף שלו האדים, אבל אז אזלו לו הכוחות והמוט נפל על רודי שעמד בקרבת מקום. היד של רודי נשברה וסבתא ציפורה קראה בצער: “דווקא עכשיו היית צריך לשבור את היד, ומחר מסתיימת החופשה".

באותו רגע הגיחה שוב המכונית של האדונים ואחד מהם קרא אל יוהן ואלימלך: “ובכל זאת פרדיננד טוען שגם הסחורה שלכם מוברחת".

"מה פתאום מוברחת?” אלימלך התעצבן "הכל על פי הכללים, ויש לנו את כל האישורים המתאימים" ויוהן רטן: “מתי המדינה תפסיק להשתלט על האזרחים? אנחנו דורשים חופש!”

"נבדוק הכל בחקירה", האדון בחליפה אמר, ושני אדונים אחרים הושיבו את יוהן ואלימלך במכונית. “אני מסכים אתך לגבי החופש" האדון בחליפה לחש ליוהן "אבל אין לי אומץ להתפטר".

"ניפגש בקיץ הבא", אלימלך נופף לרודי לשלום, רגע לפני שהמכונית פתחה בנסיעה.

היד של רודי הייתה כעת עטופה בגבס, וסבא וסבתא שלו ליוו אותו לתחנת הרכבת. “להתראות קטנצ'יק" סבא שלופציק נתן לרודי נשיקה במצח, וסבתא ציפורה חיבקה אותו חיבוק רחב ואמרה: “ניפגש בקיץ הבא". וכשהרכבת התחילה לנסוע היא גם הזילה דמעה.

בתחנת הרכבת חיכו לרודי אימא ואבא שלו. אבא של רודי עזר לו להוריד את המזוודה מהרכבת והניף אותו באוויר, ואימא שלו הדביקה לו נשיקה מצלצלת ואמרה: “שוב שברת את היד. אבל לא נורא. החיים מלאים שברים והרפתקאות, ולך בטח יש מה לספר לנו". הם נתנו לו יד ושלושתם נעלמו בפתח התחנה.

סוף