פרק חמישי
אחד הסודות המשפחתיים היה שסבא שלופציק אוהב לסרוג סוודרים. השמש כבר עמדה לשקוע וסבא שלופציק מיהר לחזור הביתה כדי לסיים שרוול. “רודי בוא לכאן, אנחנו ממהרים" קרא סבא שלופציק תוך שהוא מנער מפה משובצת ומקפל אותה ביחד עם סבתא ציפורה.
"תראי" הוא אמר לסבתא ציפורה והצביע על אלימלך שהלך שלוב זרוע עם הגברת גוטמן בתוך המים, “לא הספיק לו שהוא התחתן כבר שבע פעמים, עכשיו הוא רוצה להתחתן גם עם הגברת גוטמן".
"הגברת גוטמן, לידיעתך, לא מעוניינת להתחתן בשנית", סבתא ציפורה אמרה, “היא אומרת שפעם אחת הספיקה בשבילה, וגם זה היה יותר מידי".
"אם כך, תסבירי לה את עד כמה זה נחמד להתחתן!” אמר סבא שלופציק. וסבתא ציפורה עקמה את האף.
יוהן התרוצץ על החוף. מאז שהיה קטן העירו לו לא פעם שהוא שוכח דברים ושהזכרון שלו משובש, והוא חשב שזו הסיבה שבגללה הוא לא מוצא את הארגז במקום שבו עזב אותו קודם לכן. הוא התרוצץ הלוך ושוב על החוף כשהוא מתיז פירורי חול לכל עבר וקרא: “אלימלך", אלא שאלימלך היה עסוק וסיפר לגברת גוטמן על אחת משבע נשותיו שהייתה דקה וארוכה כמו קיסם. “ולבסוף היא נעלמה, אינני יודע לאן" הוא סיכם את הסיפור על האישה הדקה "העולם מלא סודות ומסתורין" הוא חייך אל הגברת גוטמן וחשף שן קדמית מוזהבת.
נשמעה חריקת בלמים. רודי הבחין במכונית אדומה ועתיקה, שהסתלקה מהמקום כשהיא מעלה ענני חול ואבק. הוא הספיק לקלוט פרופיל של אדון בעל אף מחודד שישב ליד ההגה.
יוהן לא הבחין במכונית. הוא ניגש לאלימלך שפטפט בהתרגשות עם הגברת גוטמן, טלטל לו את הכתף בחוזקה ושאל: “אתה חירש או מה?”
"תפסיק לטלטל אותי" אלימלך התרגז. “וזה שאני לא שומע זה באשמתך, כי עקמת לי הבוקר את השערות של עור התוף" אלימלך טלטל את יוהן בחזרה.
הטלטלות היו עשויות להמשך עוד זמן רב, אלמלא לחש יוהן באוזנו של אלימלך: “הארגז נעלם".
נשארו רק עקבות בחול. יוהן ואלימלך צעדו בזהירות אחרי העקבות, ואלימלך נעמד על ארבע ורחרח אותן מידי פעם. הן הובילו אל מגרש החניה. המגרש היה ריק והיו בו רק שני זוגות אופניים: של סבא שלופציק, ושל סבתא ציפורה.
אלימלך ויוהן סקרו בקפידה את האופניים. אלימלך לחץ על הצופר, ויוהן עמד לפרק גלגל, אלא שבאותו רגע הופיעו במגרש החניה סבתא ציפורה, סבא שלופציק, הגברת גוטמן וכל היתר.
"עזוב את האופניים" סבא שלופציק קרא והתקרב במהירות אל מגרש החניה.
"העקבות מובילים לכאן!” אלימלך צעק "כאן נמצאים האופניים, ומכל זה אני מסיק שאתה לקחת את הארגז!”
"מסקנה מטופשת", סבא שלופציק אמר. “ובכלל, באיזה ארגז מדובר?”
"זה סוד" אמר יוהן בתקיפות ושילב ידיים.
"אם כך אני מסתלק" סבא שלופציק סובב את הפדלים, אבל האופניים התחפרו בחול כי יוהן החזיק בהן מאחור.
"אתה לא נוסע לשום מקום", אמר אלימלך. “אתה מעוכב לחקירה".
רודי סקר בקפידה את מגרש החניה. הוא גילה על הרצפה סנדל מלוכלך, שני מזלגות פלסטיק שבורים, ובדל של סיגר. את כל הממצאים הוא אסף בשקית ניילון קטנה, ורשם לעצמו בפנקס: “אני מקווה שהממצאים יובילו אותי אל הארגז. ואולי הסנדל שייך לגברת בעלת ארבע האצבעות? אני חושד שזו הגברת גוטמן, אבל לא הצלחתי עדין לבחון את כפות הרגלים שלה כי היא מקפידה לכסות אותן. בכפכף, נעל עקב, או סנפיר".
הגברת גוטמן עסקה במניקור. היא התיישבה על סלע, היה לה לאק חדש בצבע ורוד עם נצנצים מכסף, אותו היא מרחה בעזרת מברשת קטנה על ציפורני הידיים שלה. ומידי פעם הציצה בעצמה בעזרת מראה קטנה.
רודי הציץ בגברת ובכפות הרגלים שלה שהיו דחוסות בתוך נעלי עקב. את האצבעות לא ניתן היה לספור.
"שחרר את האופניים" סבא שלופציק אמר ליוהן.
"לא" קרא יוהן והחזיק באופניים עוד יותר בחזקה.
"אם כך, נלך ברגל" סבתא ציפורה אמרה, “בוא!”
סבא שלופציק קפץ מהאופניים שלו וצעד יחד עם סבתא ציפורה על השביל בראש מורם. הם החזיקו ידיים. רודי צעד אחריהם, ואחריו צעדו הגברת גוטמן והבת שלה בשמלה הפרחונית.
הגברת גוטמן התגוררה בקומה השלישית. קומה אחת מעל סבתא ציפורה. רודי טיפס בגרם המדרגות בצעדים חתוליים שקטים. מחלון צר שהיה ממוקם בחדר המדרגות של הבניין אפשר היה לראות טיפוסים בחליפות, שנשענו על הקירות של כל הבניינים הסמוכים לרחוב שטרנברג 53.
רודי נצמד בזהירות אל קירות הבית והציץ באדונים שעמדו מאחורי עיתונים ועשנו סיגרים. הוא בחן בזהירות את בדל הסיגר שהוא אסף מהחוף והיה עכשיו בתוך שקית הניילון, והמהם.
מאחורי דלך הדירה של הגברת גוטמן נשמעו קריאות ורטינות. הגברת אמרה לילדה: “אל תקפצי על הספות" וגם "נא לא לתלוש לחתולה את השפם" או "את אוכלת יותר מידי סוכרים. הייתי ממליצה על כרוב כי יש בו אשלגן".
רודי עמד שקט ודרוך מאחורי הדלת, רשם לעצמו מספר הערות שנאמרו על ידי הגברת בפנקס הקטן וצלצל בפעמון.
השתרר שקט. הוא ראה שמישהו מציץ הוא ראה שמישהו מציץ בעינית שבדלת ואז אמרה הגברת: “אין איש בבית. תבוא בפעם אחרת".
רודי התכוון לדפוק שוב, אלא ששלושה אדונים בחליפות טיפסו במדרגות הישר אל הקומה השלישית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה