פרק עשירי
לילה ירד על הכפר 'קשישון'.
בחדר האוכל של המלון ניגנו באקורדיון
והגישו פשטידות.
רודי ירד לשוטט בכפר.
הכל היה חשוך ושקט ורודי הסתכל בסקרנות
סביב. הייתה שם
חנות לצמר שנקראה:
“סבתא סורגת"
וחנות מתנות שנקראה:
“יומהולדת לסבתא יוכבד".
במורד הרחוב טיילה קשישה עם כלבלב מתולתל.
היא דיברה אליו בקול רם ואמרה:
“טינקרבל, יש
ללכת עקב בצד אגודל",
ואז היא נעמדה ואמרה:
“ארצה". אבל
טינקרבל רק קשקש בזנב.
פתאום חתך את השקט טרטור,
ומעבר לפינה הופיעה המכונית של האדונים
שנעצרה בחריקה ליד הגברת עם הכלבלב.
הכלבלב קפץ בבהלה.
מתוך המכונית יצא האדון בעל האף
המחודד. הוא הוריד
את הכובע, ואמר:
“ערב טוב גבירתי.
איפה יש כאן מלון?
אנחנו מעוניינים להתארח".
הגברת הצביעה על מלון 'תרח
התרנגול' ואמרה:
“הנה. שם.
אני מכירה את הבעלים.
הוא הכי מבוגר בכפר,
ומגדל שני חתולים.
אתם בודקים אפשרויות מגורים עתידיות?”
ואז היא סקרנה את האדון מכף רגל ועד
ראש ואמרה: “אתה
עוד לא בגיל המתאים,
אבל זה תמיד יפה להקדים רפואה למכה,
ו..” היא
התכוונה להגיד עוד משהו אלא שהכלבלב
פתאום, מסיבה לא
ברורה, התנפל על
האדון. הוא נבח
בקולי קולות ומשך ונשך לו את המכנס.
האדון בעל האף המחודד נבהל וצעק על
הכלב ועל הגברת שצעקה על הכלב ואמרה:
“טינקרבל, חדל".
אבל הכלב לא הרפה.
אורות נדלקו במספר חלונות ומבתי הכפר
הציצו סקרנים לראות מה מתרחש,
ומהחלונות של 'תרח
התרנגול' הציצו
גם יוהן ואלימלך.
הגברת הצליחה להשתיק את הכלבלב.
הוא הרפה מהמכנסיים.
ואז יצאו כל האדונים מהמכונית.
הם לקחו איתם מזוודות ועיתונים ונבלעו
בכניסה של המלון.
רודי רשם לעצמו בפנקס:
“מעניין מה יקרה עכשיו"
ונכנס אל המלון.
הוא טייל סביב השולחנות,
אבל יוהן ואלימלך נעלמו.
סבתא ציפורה, סבא
שלופציק והגברת גוטמן ישבו סביב שולחן
פינתי וטעמו פשטידות והגברת גוטמן העירה
הערות בסגנון: “פשטידת
הבצל מלוחה מידי",
וגם "הברוקולי
מצוין את לא טועמת,
ציפורה?”
רודי נעמד ליד המעלית ולחץ על הכפתור.
המעלית נעצרה.
בצד אחד עמד האדון בעל האף המחודד
שהחזיק מזוודה, ובצד
השני עמדה קשישה במטפחת.
רודי נעמד בין שניהם.
האדון הציץ בחשדנות בגברת במטפחת
פעם, ועוד פעם,
ואז אמר: “סליחה
גבירתי, אני מחפש
שני אדונים בשם יוהן ואלימלך בעניין דחוף.
אולי במקרה ראית אחד מהם?”
הגברת ענתה בקול דקיק:
“לא".
האדון הציץ שוב באלימלך ואמר:
“יש לך גבירתי,
פרצוף מוכר. כבר
נפגשנו פעם?”
והגברת ענתה בקול דקיק:
“אולי. מאין
לי לדעת".
רודי הציץ בפרצוף של הגברת.
גם לו היא נראתה מוכרת מאוד.
הוא הסתכל שוב.
כיווץ את הגבות ואמר:
“אלי..” אלא
שהגברת תקעה בו מרפק.
זה היה אלימלך מחופש לקשישה.
"מה אמרת,
ילד?” האדון
בעל האף המחודד התעניין.
"אלי..
אליזבט", רודי
אמר. “זו דודתי
אליזבט. היא שרה
במקהלה בקול סופרן"
הוא חייך.
"בקול סופרן",
אלימלך רטן בקול דקיק.
"דודתך אליזבט?”
האדון בעל האף המחודד התעניין,
“וגם אתה מוכר לי מאיזה מקום".
הוא כיווץ את הגבות וניסה להיזכר.
המעלית נעצרה. “בואי
דודה, מחכים לנו",
רודי אמר ודחף את אלימלך מתוך המעלית.
הם צעדו במסדרון צר שהיה מלא בחדרים
ודלתות והאדון בעל האף המחודד צעד
בעקבותיהם. רודי
הציץ בחשש לאחור וראה אותו מדליק לעצמו
סיגר ומגביר את קצב הצעדים.
"תצעק כשאני
אשתטח", אלימלך
לחש לרודי והשתטח על הרצפה.
רודי הסתכל בו לרגע בתימהון ואז הוא
צעק בקולי קולות:
“אבוי, דודתי
אליזבט, הצילו!
אני חושש שהיא מתה".
במסדרון נפתחו מספר דלתות ואנשים התקבצו
מסביב לאלימלך ששכב על הרצפה.
האדון בעל האף המחודד נעצר והתבונן בנעשה.
“היא נושמת",
איש אחד אמר והניח יד על הבטן של
אלימלך.
"היא גם מעפעפת"
אישה אחת אמרה,
כי אלימלך פתח את העיניים ונעץ בה
מבט.
"הצילו"
רודי צעק.
"ילד תפסיק
לצעוק", האיש
אמר לו, “הכל
בסדר. אתה סתם
בהיסטריה".
רודי המשיך להשתולל ולצעוק ועוד ועוד
דלתות נפתחו. האדון
בעל האף המחודד ראה והסתלק.
"הוא הסתלק"
רודי לחש באוזן של אלימלך,
שהתרומם ושניהם הסתלקו משם בריצה
מהירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה