פרק אחד-
עשר
את שארית הלילה העבירו כולם בחדרים כדי
לא להיתקל באדונים בחליפות.
רודי התעורר ראשון עם קריאת התרנגול.
למען האמת אלה היו שלושה תרנגולים
בחצר של 'תרח
התרנגול' שצרחו
בקולי קולות, למרות
שעוד היה חשוך.
רודי יצא בשער פרוע והסתובב במסדרון.
ואז הוא הבחין בשתי דמויות שסחבו ארגז
בחשכה. הוא התקרב
בשקט ובזהירות אל המדרגות ויזהה את יוהן
ואלימלך מחופשים לקשישות וגוררים בזהירות
את הארגז במורד המדרגות.
הם נעלמו בפתח של 'תרח
התרנגול'. רודי
מיהר להעיר את סבתא ציפורה,
שהעירה את סבא שלופציק ואת הגברת
גוטמן וגם את הילדה.
הגברת גוטמן התלוננה מיד ואמרה:
“מה יש? מה
קרה? עדין חשוך
וכבר לא נותנים לישון".
היא גם הוסיפה:
“בלילה היו לי נדודי שינה,
חלמתי חלומות ביעותים ואחר כך צרח
התרנגול. אני
מצידי מתכוונת להמשיך לישון,
אחרת כל היום שלי מתקמט,
ואין לי מצב רוח טוב".
היא רטנה והסתובבה אל הצד השני.
האדונים בחליפות ככל הנראה עדיין ישנו.
“הם סחבו את הארגז במורד המדרגות"
רודי לחש, אבל
יוהן ואלימלך לא נראו בשום מקום.
גם המכונית שלהם נעלמה.
“נחזור לישון"
סבא שלופציק פיהק,
והכניס את הידיים לכיסי הפיג'מה
המפוספסת שלו, “בבוקר
נראה".
כשהאיר היום יצאו רודי וכל היתר לשוטט
בכפר 'קשישון'.
זקנה אחת שהם פגשו,
זו בעלת הכלבלב המתולתל,
סיפרה שהיום נערך יום השוק ב'קשישון'.
נראה היה שהאדונים בחליפות נמצאים בכל
מקום. הם נצמדו
אל קירות הבתים והסתתרו מאחורי עיתונים.
בשוק של 'קשישון'
מכרו תרנגולות,
בגדים, ירקות
ומכל הבא ליד, ומישהו
צעק: “עגבניות
בשקל", “מקלות
סבא מעוקלים במבצע",
וגם "שן
קדמית מוזהבת מעל לכל תותבת".
סבא שלופציק מדד לעצמו ז'קטים
משובצים, ז'אקטים
מפלנל, וחליפות
מהודרות, ועישן
מספר מקטרות שהיו בתצוגה של אחד הדוכנים.
סבתא ציפורה נעצרה ליד דוכן בובות קש
שיוצרו בעבודת יד והתעקשה לדעת איך מייצרים
אותן. הקשישה
שמכרה בדוכן טענה שזה סוד מקצועי והגברת
גוטמן התערבה מיד ואמרה:
“אין סודות בחברה"
וגם "את
חושבת שזו בעיה לייצר בובות סמרטוטים
כאלה? מיד אני
מדגימה". היא
ניסתה לתלוש שיח של שיבולת שועל שצמח
בקרבת מקום, אבל
השיח היה מחובר חזק לאדמה,
או שהזרועות של הגברת גוטמן היו חלשות
במיוחד.
התפתח וויכוח סוער.
רודי עזב אותן באמצע הוויכוח ושוטט
לבדו בין הדוכנים.
ואז שוב נשמעה הצעקה:
“שן קדמית מוזהבת מעל לכל תותבת".
הוא התבונן אל המקום ממנו בקעו הצעקות
והבחין בדוכן שעליו היה שלט עם כיתוב:
“שן זהב". מתחת
לשלט הייתה תלויה תמונה ענקית שבה נראו
יוהן ואלימלך מחויכים ובקדמת פיותיהם
נצצה וזרחה שן קדמית מוזהבת.
יוהן ואלימלך האמתיים,
בכבודם ובעצמם,
עמדו מאחורי הדוכן ומכרו את חתיכות
הזהב הקטנות שאותן הם שלפו מתוך הארגז-
לכל דורש.
אלימלך קרא: “זהב
גבירותיי ורבותיי ישר לתוך הפה!
שינוי קטן שעשוי לשנות את חייכם מן
הקצה אל הקצה”, קשישים
וקשישות התקבצו סביב הדוכן ובחנו בסקרנות
את חתיכות הזהב הקטנות.
חלקם מדדו אותן מול מראות שגם אותן
חילקו אלימלך ויוהן,
חייכו, ובחנו
את המראה החדש שלהם,
כששן קדמית מוזהבת מתנוצצת להם בתוך
הפה. אחד הקשישים
בחן מספר חתיכות זהב בעזרת זכוכית מגדלת,
וטען: “החתיכה
הזו היא סוג ב'. אני
דורש לקבל הנחה".
ארנקים נפתחו,
מטבעות צלצלו,
הכסף עבר מיד ליד,
ואט אט הארגז התרוקן.
רודי התכוון לגשת אל הדוכן,
אלא שבאותו רגע הניח לו מישהו את היד
על הכתף. זה היה
האדון בעל האף המחודד שלחש:
“ילד, מדובר
כאן במזימה, ואם
אתה לא רוצה שנחשוב שגם אתה חלק מכל זה,
אני מציע לך להסתלק!”
ואז הוא ניגש בצעדים מהירים אל הדוכן
של יוהן ואלימלך ואמר:
“רבותיי, עד
כאן! בעוד מספר
שניות יהפוך הדוכן שלכם לאפיזודה חולפת!”
ולאחד האדונים בחליפות שעמד בקרבת
מקום והסתתר מאחורי עיתון הוא אמר:
“תודיע לסילביה!”
והוסיף: “ותוריד
את העיתון מהפרצוף!
גם זו כבר אפיזודה חולפת!”
סביב הדוכן השתרר שקט מתוח,
אבל אז הקשיש בעל זכוכית המגדלת,
זה שביקש הנחה,
התעצבן ואמר:
“אדוני, יש
תור! תחכה כמו
כולם!” וכל
הקשישים חזרו להתעניין במחירים ולנבור
בארגז, למדוד,
להתבדח, ולקנות.
האדון בעל האף המחודד התרגז.
הוא התקרב לדוכן,
דפק עליו באגרוף בחזקה וקרא:
“רבותיי!” הדוכן
הרעוע התמוטט. הארגז
נפל על הרצפה, ואחד
ממוטות הברזל של הדוכן נפל על האדון בעל
האף המחודד שצעק:
“אי, אי
הרגל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה