פרק שני
סבתא של רודי חיכתה לו על הרציף. האדון הרזה עם השפם הדקיק גילה רוח של נדיבות בלתי מובנת. הוא עזר לרודי להוריד את המזוודה ואז צעד במהירות בעקבות הגברת והילדה שהתקדמו בכיוון היציאה מתחנת הרכבת.
סבתא של רודי הייתה אישה קטנה ומצומקת. היא חיבקה את רודי חיבוק רחב, ורודי לחש לה: “מסתובבים כאן מרגלים רוסים, כדאי להיזהר". סבתא של רודי חייכה ונתנה לו יד והם התחילו לצעוד לכיוון החניה, שם חנו האופניים שלה.
שני גברתנים עברו בריצה על פני הגברת והילדה בשמלה הפרחונית. הם התנגשו בגברת, המזוודה נפלה, וכל התכולה התפזרה על הרצפה. הגברת הסתכלה לכל הכיוונים ונראה היה שלא אכפת לה בכלל המזוודה התפרקה. היו שם שני בקבוקי בושם גבריים שהתנפצו והדיפו ריח נעים, חליפות, דפים, מפות, ומכונה מוזרה עם שפופרת. האדון המשופם בחן בזהירות את תכולת המזוודה, חטף מכתב שהתגלגל על הרצפה ופתח בריצה. הוא לא שם לב שנפל לו פתק מהכיס. רודי הרים את הפתק והחזיק אותו בכל הכוח בכף היד.
"גברת גוטמן", סבתא של רודי אמרה לגברת בגרביון, “תמיד מחליקים לך דברים מהידיים. כבר אמרתי לך ללכת לרופא לבדוק אם אין לך איזו חולשה בשרירים, או שמתפתח אצל איזה זן של חולשה כזאת או אחרת"
"מה זה חולשה בשרירים?” הילדה בשמלה הפרחונית התעניינה.
גברת גוטמן הציצה בחפצים בסקרנות ואמרה: “התבלבלנו במזוודה, כנראה בנמל התעופה"
"היא תמיד נוסעת לנמל התעופה" סבתא של רודי לחשה לו "אבל אף פעם לא לחוץ לארץ. לחוץ לארץ היא אומרת שאין לה כסף לנסוע, למרות שהבית שלה מלא בתמונות מקוריות של ציירים מפורסמים. היא סתם נוסעת לשדה התעופה ויושבת על הספסל שמשקיף על המטוסים".
אנשים ניגשו ועזרו לגברת להכניס את החפצים בחזרה אל תוך המזוודה. רודי הסתכל בזהירות מסביב, ופתח את הפתק. בפתק היה רשום: “המשדר משדר אל תחנה אלמונית מעבר לאוקיינוס. צריך להעביר אותו במהירות לשדה התעופה. אפשריים מספר חשודים: זקן עם שן קדמית מוזהבת, גברת עם רגל אחת בעלת ארבע אצבעות, ואדון רזה עם אף מחודד".
לאדון המשופם, זה שהפיל את הפתק וכמעט קרע לגברת את הגרביון, היה אף מחודד.
כששעון האורלוגין העתיק צלצל חמישה צלצולים בבית של סבתא של רודי, יונה קטנה יצאה מתוכו. רודי עמד מול היונה ומשך לה את המקור. הקפיץ נקרע והיונה נשארה מחוץ לאורלוגין.
בדיוק בשעה חמש קבעו רודי וסבתא שלו ללכת יחד עם הילדה והגברת אל חוף הים. רודי סחב גלגל ים ענק וצעד בעצלתיים בעקבות סבתא שלו והגברת שפטפטו בקול רם.
הילדה ליקקה גלידה בטעם וניל, שטפטפה על הסנטר שלה, על השמלה, וגם על הכביש. רודי נזהר שהגלידה לא תטפטף גם על החולצה שלו.
על אחד הבניינים נשען האדון המשופם. הוא לבש חליפה שחורה ועניבה, והסתתר מאחורי עיתון. ליד שני בניינים אחרים, סמוכים מאוד, נשענו שני אדונים נוספים שהיו דומים מאוד לאדון הראשון, וגם הם הסתתרו מאחורי עיתונים. הגברת גוטמן נעמדה מול אחד מהם כדי לקרוא את הידיעות ואת הכותרות, אבל סבתא של רודי משכה אותה בזרוע ואמרה: “באמת הגברת גוטמן, אנחנו מאוד ממהרים! השמש כבר תכף שוקעת!”
"פסטט" אדון אחד לחש לרודי מאחורי העיתון, “אני רוצה לגייס אותך". רודי גירד מאחורי האוזן שלו וסידר את המשקפיים שלו שהחליקו אל קצה האף. “אני רוצה שתגלה כמה אצבעות יש לגברת ברגל שמאל, האדון לחש והגיש לרודי פנקס קטן עט. “ועכשיו אני צריך ללכת לפגוש את סילביה". הוא אמר והסתלק.
באותו רגע הגיח מפינת הרחוב סבא של רודי, רכוב על אופניים. בתוך הסל שהיה תלוי מעל הגלגל האחורי היו שקיות מלאות מצרכים. פלפלים, ביצים, לחם, וחלב הציצו מתוך אחת השקיות.
"סבא" רודי צעק וקפץ.
"רודי" צעק סבא של רודי בהתרגשות הוא נופף בשתי הידיים ועזב את הכידון. האופניים החליקו, אבל ברגע האחרון סבא של רודי הצליח לייצב אותן.
סבא של רודי ירד מהאופניים הסתכל על רודי, פתח את זרועותיו לרווחה וחייך. רודי רץ אליו, והם התחבקו.
"יוצמח" סבתא של רודי קראה. יוצמח מלכיצדק שלופציק היה השם המלא של סבא של רודי. “תפילת מנחה מתחילה עכשיו, ואתה כרגיל- מאחר! אנחנו הולכים אל החוף. ניפגש שם".
"גם אני רוצה ללכת להתפלל" רודי אמר, וצעד יחד עם גלגל הים הענק אל בית הכנסת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה