פרק שלישי
בית הכנסת שכן בבנין צהוב עם טיח מתקלף. בכל יום התפללו בו תשעה קשישים מלבד יוצמח מלכיצדק שלופציק- סבא של רודי. יוהן גוטפריד שהיה איש נמוך בעל סנטר מרובע שימש כגבאי בית הכנסת. הוא תמיד קיווה שעוד מישהו יצטרף אל המתפללים ונהג לעמוד ברחוב ולצעוק: “אתם מוזמנים לחוויה בלתי רגילה וחד פעמית" אבל העוברים והשבים לא שמו אליו לב.
באותו יום צעק יוהן בטעות היישר לתוך אוזנו של אלימלך, אחד הקשישים הקבועים בבית הכנסת. הקשיש שפשף את אוזנו קימט את הגבות בזעם וצעק בחזרה: “אתה עשית לי חורבן בעור התוף! לידיעתך הרבה בתוך האוזן יש שערות קטנות וכשצועקים בקרבתן הן מתקפלות וזה נזק בלתי הפיך! אתה תשלם על זה ביוקר!”
"מה?” שאל יוהן וחשף שן קדמית מוזהבת, “לא שמעתי טוב את מה שאמרת". הוא שאף מהמקטרת שלו והפריח טבעות עשן באוויר.
אהה, רודי חשב לעצמו, שן קדמית מוזהבת! הוא נכנס בעקבות הקשיש הזועם שעדין שפשף את אוזנו ומלמל, אל אולם התפילה.
ליד ספסלי עץ חומים וסדוקים עמדו שמונה קשישים שפטפטו ועלעלו בסידורים. אחד מהם עמד בין שני ספסלים, וחסם לרודי את המעבר. הוא ליטף לרודי את את השערות, הוציא סוכריה עטופה בנייר צלופן מהכיס ושאל: “ילד, רוצה סוכריה?” בחיוך שחשף שן קדמית מוזהבת.
אהה, רודי חשב לעצמו ורשם בפנקס הקטן: “זקן בעל שן קדמית מוזהבת מעוניין לכבד אותי בסוכריה" רודי בחן בזהירות את כל הזקנים שעמדו בבית הכנסת. הזקן הזועם עמד עכשיו ליד סטנדר וחיטט בשיניים שלו בעזרת קיסם. גם לו הייתה שן קדמית מוזהבת. נראה היה שכל הזקנים בבית הכנסת של סבא שלופציק הם בעלי שיניים מוזהבות. רודי בחן את הזקנים בתימהון וראה איך השמש מחזיקה קרני אור משן קדמית מוזהבת של שני זקנים שמלמלו תפילות ליד המרפסת.
דרך החלון ראה רודי קשיש נוסף שגרר ילד אל התפילה. וגם השן שלו זרחה. עכשיו בחן רודי בזהירות את סבא שלו, וגילה לתדהמתו שגם לסבא שלופציק הייתה שן מזהב.
"מוזר מאוד" רודי רשם לעצמו בפנקס הקטן, “המשימה: לעקוב אחרי האדונים גוטפריד ואלימלך". הוא הוסיף ורשם: “מהיכרות מוקדמת עם השניים הם נראים החשודים ביותר. גוטפריד נוהג ללכת עם תוכי מדבר קטן שהוא מחזיק על הכתף, ואלימלך התחתן כבר שש או שבע פעמים וכל נשותיו נעלמו בדרכים מסתוריות. המשטרה חוקרת".
"ועכשיו- אל החוף!” סבא שלופציק קפץ על האופניים שלו. הוא הרכיב את רודי על האופניים ובדרך הם זמזמו שירים ומנגינות.
על החול עמדה הגברת גוטמן. היא נעלה סנפירים ורודים, לבשה חלוק רחצה כחול מבד מגבת, והתלבטה אם להיכנס אל המים. הים היה סוער, ולכן היא קצת חששה. “את חושבת שמסוכן להיכנס?” היא שאלה את סבתא ציפורה שאכלה אשכול ענבים. “מגדת עתידות ניבאה לי םעם שיום אחד אני אעלם במצולות"
"שטויות" אמרה סבתא ציפורה ובלעה ענב "החיים תמיד פתוחים ומלאים הפתעות, והים הוא ידידו הטוב של האדם" היא אהבה לשבש פתגמים ואמרות שפר.
הילדה בשמלה הפרחונית בנתה ארמונות בחול.
סבא שלופציק נוסף בעוז ובהתלהבות לסבתא ציפורה, האופניים שוב החליקו, והוא ורודי השתטחו על החול. סבא שלופציק המשיך לנופף בהתרגשות גם כשהשתטח על החול, וגם כשקם וגרר את האופניים. הוא לא הפסיק לנופף עד שהגיע למקום שבו עמדה סבתא ציפורה ובלעה עוד ענב.
הגברת גוטמן נכנסה אל המים, ורודי והילדה התנדנדו על גלגל הים הענק בין הגלים.
נשבה רוח קלה ושחפים התעופפו מעל המים. זה היה חוף פראי ושומם.
אלא שאז, מרחוק, על גבעה חולית ראה רודי את הקשישים יוהן גוטפריד ואלימלך. הם סחבו אתם ארגז גדול, התלחשו והצביעו על אוניה שהתנדנדה כה וכה, ושוב התלחשו. רודי הבחין בהם, ואולי גם הגברת גוטמן. החשודים מסמנים לאוניה, רודי חשב לעצמו, אני מתכוון לערוך אחריהם מעקב ולצרף אלי את הילדה. נדמה לי שקוראים לה דניה.
"הי רודי" סבא שלופציק צעק לרודי מהחוף. “מה דעתך על האופנה החדשה?” הוא שלף כתר מוזהב ואמר: “שן קדמית מוזהבת! אלימלך הכניס את האופנה החדשה. שלי יובאה במיוחד מקזחסטן" הוא קפץ בשמחה על החול.
סירה התקרב אל החוף ורודי התבונן בה בחשדנות. על הסירה עמד אדם בחליפה כהה ומשקפת, שסנוור בעזרת מראה וסימן משהו ליוהן ואלימלך שעמדו על החוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה